רמת הפיתוח הכלכלי

הכלכלה היא תורת הארגון של ייצור התוצרת וחלוקתה בין הצרכנים. המחקר בתחום הכלכלה עוסק באופן בו משאבים נגישים במחסור משמשים, מעובדים, מיוצרים, מוקצים, מופצים ונצרכים כמוצרים.
בפרק זה נבחן את רמת הפיתוח הכלכלי של המדינה באמצעות שורה של מדדים כלכליים, דמוגרפיים וחברתיים.

לפניכם מספר מדדי פיתוח כלכליים אשר יוכלו לסייע בהערכת רמת הפיתוח הכלכלית של המדינה:

1. התוצר המקומי הגולמי לנפש בשנה (תמ"ג)
התמ"ג הוא סך כל התשלומים לכל גורמי הייצור הקיימים בארץ מסוימת מבלי לכלול את התשלומים שמקבלים גורמי ייצור מקומיים הנמצאים בחו"ל ואשר נכללים בחישוב התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג). על רקע זה התמ"ג הוא קנה מידה מדויק לפעילות הכלכלית והוא מלמד על רמת הפעילות הכלכלית במדינה. החישוב המחלק את סך התוצר הלאומי או המקומי במספר האוכלוסין במדינה הוא התוצר לנפש שמקובל לראותו כאחד המדדים החשובים ביותר לרמת התפתחותה הכלכלית של מדינה.
התמ"ג לנפש הוא האמצעי העיקרי להבחנה בין מדינות מתפתחות ומפותחות, אם כי יש צורך להוסיף עליו מדדים נוספים. במרבית המדינות המתפתחות התמ"ג אינו עולה על 10,000 דולרים לאדם לשנה ולעיתים קרובות הרבה מתחת לסכום זה. כך למשל במאלי אשר במערב אפריקה התמ"ג לנפש עומד על 1200 דולר לשנה (מקום 206 בעולם) בעוד שבמכסיקו התמ"ג לנפש עומד על 10,000 דולר לשנה (מקום 87 בעולם). עם זאת במדינות המפרץ שעל פי מדדים אחרים עשויות להיות ברשימת המדינות המתפתחות התל"ג גבוה יחסית בשל רווחי הנפט ומספרם הקטן יחסית של תושביהן. כך למשל בקטר המונה פחות מ 900 אלף תושבים עומד התל"ג על 27,400 (מקום 34 בעולם).
לעומת זאת במרבית המדינות המפותחות התמ"ג עומד על כמה עשרות אלפי דולרים בשנה אך גם במדינות אלה קיימת שונות רבה. כך למשל בפורטוגל התמ"ג לנפש עומד על 19,300 בשנה (מקום 55 בעולם) ואילו בקנדה הוא עומד על 34,000 דולר לשנה (מקום 12 בעולם) ואילו בלוקסנבורג התל"ג עומד על 55,000 דולר (מקום שני בעולם).

2. התפלגות המועסקים במשק על פי מגזרים
נהוג לחלק את המועסקים במשק כלשהוא לשלושה עד חמישה מגזרים (סקטורים) ואופן ההתפלגות לפי מגזרים אלה הוא מדד המצביע על רמת הפיתוח של המדינה בה אנו עוסקים.
הסקטור הראשון: הפקת חומרי הגלם וכולל את העוסקים בגידולים חקלאיים, דייג, כרייה במכרות.
הסקטור השני: עיבוד חומרי הגלם והעלאת ערכם עם הפיכתם למוצר מוגמר – פועלי התעשייה לסוגיה.
הסקטור השלישי: אספקת שירותים ברמה שאינה דורשת השכלה גבוהה – נהגים, סוחרים, שוטרים וכד'...
הסקטור הרביעי: אספקת שירותים ברמה הדורשת השכלה גבוהה – מורים, מהנדסים, תכנתים, אחיות, רופאים, עורכי דין, רואי חשבון וכד'...
הסקטור החמישי: מנהלים ומתכנני מדיניות – מנהלי בתי חולים, שופטים, מנהלי חברות היי טק וכד'...
ככל שגדול חלקו של המגזר הראשוני בהתפלגות המועסקים במשק מדובר על מדינה בעלת רמת פיתוח נמוכה שכן חלק גדול עוסק בהפקת חומרי גלם ובחקלאות, דבר המעיד על רמת השכלה נמוכה ורמה טכנולוגית נמוכה שבאה לידי ביטוי בחקלאות מסורתית עתירת כוח אדם ובהעסקתם של רבים במכרות. לעומת זאת ככל שגדל חלקה של התעשייה, רמת ההכנסה של המדינה גדלה ועמה גם רמת השירותים השונים שמספקת המדינה לתושביה ובכלל זאת גם שירותי השכלה. האפשרות לרכישת השכלה גבוהה מאפשרת את המשך פיתוחה הטכנולוגי של המדינה ואת המשך הצמיחה הכלכלית.
באשר למגזר השירותים, במדינה מתפתחת, לצד מועסקים רבים בחקלאות ובתעשייה יהיה מגזר השירותים בעיקר ברמה השלישונית, במקצועות שאינם דורשים השכלה: נהגים, סוחרים, מאבטחים, מנקים וכד'.... לעומת זאת במדינה מפותחת המאופיינת ברמת שירותים גבוהה יהיה אחוז המועסקים בסקטור הרביעי והחמישי גבוה. מצב זה משקף רמת השכלה גבוהה, תעשיה המבוססת על תעשיית היי טק ורמת השקעה גבוהה של המדינה בשירותים לאזרח. אלו הם מאפייני החברה הפוסט תעשייתית, השלב החברתי – כלכלי בו מצויות כיום המדינות המפותחות. בחברה זו ההכנסה ממגזר השירותים היא הגבוהה ביותר.
3. הרכב סחר החוץ
הרכב סחר החוץ כולל את ייבוא הסחורות אל המדינה ואת ייצוא הסחורות מהמדינה. בשל רמה טכנולוגית נמוכה המדינות המתפתחות מאופיינות בייצוא חומרי גלם או במוצרים ברמת פיתוח נמוכה (חומרי גלם כגון נפט, פחם וגז ומוצרי מזון וטקסטיל) בעוד שהמדינות המפותחות המאופיינות ברמה טכנולוגית גבוהה מאופיינים ביצוא מוצרים ברמת פיתוח גבוהה (מוצרי היי טק, מכוניות, מטוסים וכד'). בתחום הייבוא, ככל שרמת החיים גבוהה יותר כך גם ייבוא הסחורות למדינה יאופיין במוצרים ברמת פיתוח גבוהה ומוצרי צריכה מגוונים. לעומת זאת , במדינות המתפתחות , במצב של מחסור כרוני במזון בשל ריבוי טבעי גבוה של האוכלוסייה תשקיע המדינה את מטבע הזר המועט שברשותה בעיקר ברכישת מזון בסיסי ולא במוצרי מותרות.

לצד המדדים הכלכליים נעשה שימוש במדדים נוספים שהוזכרו בפרקים הקודמים ואשר רובם מופיעים במפות העולמיות הנושאיות באטלס: צריכת מזון מן החי בממוצע לנפש ליום, קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה, רמת העיור, מדרג עירוני, מבנה הגילאים, לידות חיים לכל 1000 תושבים בשנה,מיתות לכל אלף תושבים בשנה, תוחלת חיים ממוצעת, יודעי קרוא וכתוב, מספר כלי רכב למשפחה, מספר הרופאים לכל אלף תושבים, שיעור האבטלה, אחוז התושבים במדינה המחוברים לאינטרנט וכד'...

בתמונה: רחוב ראשי בפוסן, עיר הנמל הדרומית של דרום קוריאה.(צלם: מעין הס אשכנזי)

דרום קוריאה מדינה מפותחת בעלת תמ"ג שנתי לנפש העומד על 20,400 דולר מיצאת לצד מוצרים חקלאיים מוצרי אלקטרוניקה, תקשורת, כלי רכב, מספנות ופלדה.

שאלה לדוגמא:
עיין בנתונים הכלכליים ובנתונים הדמוגרפים שלפניך בנוגע לכלכלת פיליפינים:
התפלגות מועסקים - חקלאות 36%, תעשייה 16%, שירותים 48%.
תל"ג שנתי לנפש - 5,100ִ$
חלוקת התל"ג לפי מגזרים - חקלאות 15%, תעשייה 32%, שירותים 54%.

התשובה:
ניתן לומר כי רמת הפיתוח של מדינת הפיליפינים היא של מדינה מתפתחת בשלבים מתקדמים.
קביעה זו מתבססת על הנתונים הכלכליים הבאים:

התל"ג השנתי לנפש הוא מתחת ל 10,000 דולרים לנפש אך עומד על כמה אלפים, דבר המצביע על רמת פיתוח גבוהה באופן יחסי למדינה מתפתחת.
חקלאות - כ- 40% מועסקים בחקלאות, שיעור עצום של מועסקים במגזר זה בהשוואה למדינה מערבית בה אחוז המועסקים בחקלאות אינו עולה על 5%. דבר המצביע על מחסור במיכון בחקלאות, מחסור בדשנים, חומרי הדברה, אי שימוש בהנדסה גנטית של זנים, מחסור בפיתוח ובהיצע של מקומות עבודה במגזר השירותים ובמיוחד במגזר התעשייה, חלק גדול מחקלאות זו משמש לקיום, החלק האחר למסחר.
למרות ש – 40% מהמועסקים עובדים בחקלאות, חלקה בתל"ג אינו עולה על 15% מה שמצביע על רווחיות נמוכה.

תעשייה - התעשייה מקיפה כ – 16% מהמועסקים, אחוז נמוך בהשוואה למדינות המערב בהן נע אחוז המועסקים סביב ה: 25% – 35%.דבר המצביע על מחסור בפיתוח תעשייתי והשקעות הון, מחסור בכוח אדם מיומן ומשכיל, מחסור בתשתיות נלוות כמו כבישים, חשמל, בנקאות, ביטוח וכו', מחסור בשוק מקומי לתוצרת.
חלקו הגדול של הייצור התעשייתי מתבסס על כרייה, הפקה ויצוא של חו"ג ראשוני כמו: מתכות, נפט, עצים, עיבוד תוצרת חקלאית, בנייה והרכבה עליהם הרווח נמוך.
שירותים - מגזר זה כולל כ – 50% מהמועסקים. אחוז זה נמוך ממדינה מערבית בה נע אחוז המועסקים במגזר זה סביב ה – 60%. מגזר זה מתמקד בשירותי ממשל ובמיוחד במסחר, לרוב אין מדובר בשירותים ברמה גבוהה כגון: בנקאות, ביטוח תקשורת וכד', אלה בשירותי תחבורה, תיירות, שווקים מקומיים למסחר קמעונאי , מצחצחי נעליים, בנאים, תופרים וכד'.
חלקו של מגזר זה בתל"ג עומד על 54% ואינו גבוהה ביחס לאחוז המועסקים בו, למרות שאחוז ההכנסות ממגזר זה הוא הגבוה ביותר במדינה.